זה סיפור על לוחמים ולוחמות, על טראומה ויין

יולי 2006. אני סטודנט בתקופת מבחנים - ודווקא עכשיו מילואים. אני לוקח את המחברות נפרד מהחברה ויוצא לחודש בגזרה הצפונית. בבוקר האחרון של המילואים אני עולה להאמר עם אודי גולדווסר ואלדד רגב. שני תורג'מן ואייל בנין עלו להאמר השני. בשעה 09:05 נפתחת לעברנו אש כבדה ממארב של חיזבאללה.

פצוע, הצלחתי לחלץ את עצמי מההאמר. שלושה קליעים נוספים פגעו בי מחוץ להאמר. כעבור 45 דק' מצא אותי כוח החילוץ כעשרה מטרים מההאמר שלנו כשאני פצוע קשה ובהכרה מלאה.

התוצאות היו קשות. חמישה הרוגים. שני חטופים. ואני, שקיבלתי הזדמנות שנייה לחיים.

אחרי קצת יותר משנה השתקמתי פיזית.

אבל החרדות רק הלכו והחריפו, הלילות והימים הפכו לסיוט מתמשך. נחטפתי כמעט בכל פעם שעצמתי עיניים. פחדתי לישון. התביישתי בבנאדם שהפכתי להיות, בתגובות הקיצוניות של הגוף שלי, במחשבות שלי, בהתנהגות שלי. חשבתי שאני משתגע. הרגשתי צורך לחיות חיים כפולים, כמעט דימיוניים, לשים אינסוף מסכות כדי להתמודד עם המחשבה שבחוץ מצפים שאהיה חזק, שאהיה גיבור. כשגם זה קרס לי, התרחקתי מרוב מי שהיה סביבי. התנתקתי. חשבתי שכך יראו חיי עד סופם.

רק לקראת גיל 40, אחרי למעלה מעשור "אבוד" של התמודדות יומיומית מאתגרת, הצלחתי למצוא את הדרך לצאת מהמצב הקשה וזכיתי לממש את אותה הזדמנות שקיבלתי בגיל 26 - ולחיות את חיי באמת.

לעולם ייצור היין נכנסתי דיי במקרה בעקבות אבי ז"ל. נכנסתי ומהר מאוד הרגשתי שמשהו קורה אצלי. זה התחיל בהתנדבות ביקבים ששמחו לקבל אותי כמו שאני. העבודה בכרמים הרגיעה אותי. בכרם לא הרגשתי כאבים או חרדה ולא היו לי מחשבות טורדניות. אחרי שהלכתי ללמוד את התחום הקמתי יקב קטן ומאולתר מתחת לבית. העבודה בו הציפה על בסיס יומיומי את החושים שלי בריחות, מרקמים וטעמים, כשבמקביל התקפי החרדה הלכו ופחתו. פחות טריגרים חושיים הופעלו. הבנתי שאולי קיים קשר בין הדברים. היקב הביתי נתן לי תעסוקה וסיבה טובה לקום כל בוקר ותהליך ייצור היין לימד אותי שיעורים חשובים על החיים.

גיליתי מחדש חיים שכבר חשבתי שפספסתי. אחרי שנה כבר הייתי במקום אחר לגמרי. הרגשתי שחזרתי לחיות. הבנתי שיש משהו מרפא ומחייה בתהליך ייצור היין ובעבודה בכרמים. כשכתבתי את כל מה שעברתי בשנה הזאת - הבנתי שיש לי תוכנית ושאני חייב לבדוק אם היא יכולה לעזור לעוד פצועים כמוני.

עם התוכנית הזו הלכתי לעידו לוינסון, היינן הראשי של יקבי ברקן-סגל ויקב גראז' דה פאפא ולקח לו 5 דק' כדי להגיד לי "יאללה בוא נעשה את זה".

איתו ועם עוד כמה אנשים ממש טובים הקמנו את עמותת TERRA UMA (טרה - אדמה | אומה - שלווה, רוגע). את תוכנית ההעצמה החדשנית מלווים היום בכירי תעשיית היין בישראל, מטפלים רגשיים ואנשי מקצוע נוספים בתחושת שליחות גדולה.

למחזור הראשון שלנו, שיצא לדרך באוגוסט 2022, יצאנו יחד עם 12 לוחמים ולוחמות שנפצעו פיזית ונפשית במהלך שירותם הצבאי, בארבעה צוותים שבראשם הייננים דנה בני Dana Beny (יקב טוליפ), אסף מרגלית (יקב מרגלית), דרור אנגלשטיין (יקב אנדרדוג), מאירם הראל (יקב אמפורה) למסע שנמשך שנה, מסע יצרני-רגשי, מרתק וחוויתי, שבו יצאנו מהבתים, התחברנו לעבודת האדמה, התחברנו לעצמנו מחדש, הפעלנו את כל החושים, למדנו וייצרנו מותגי יין אישיים.

בשלב זה של המסע אנו שולחים "מסר בבקבוק" לאחינו ואחיותינו הפצועים ולעולם כולו - שהכול אפשרי, שמגיע לנו לחיות, שאנחנו מסוגלים להגשים את החלומות שלנו, לתרום לעולם ושאנחנו מממשים את ההזדמנות השנייה שניתנה לנו לחיות.

ב TERRA UMA אנחנו מרימים לחיים!

עקבו אחרינו.

הכול אפשרי,

תומר