היין של איתי
אהלן, קוראים לי איתי ואני בן 32, נשוי לתמר ואב לכרמי. שירתתי בהנדסה קרבית והקדשתי את רוב ימי בשנים האחרונות למילואים, מציאות שהביאה הרבה אתגרים לשגרה ולחיים בבית.
חווית המסע שלי
את המסע התחלתי לבד וסיימתי אותו עם שותפים לחיים ולכוס יין. החברים למסע, המלווים והייננים היו עוגן עבורי פעם בשבוע, היקב והכרם היו מקום שהייתי מגיע אליו בכל סקאלה של רגשות ויוצא עם חיוך.
המסר שבחרתי להעביר הלאה
אין המצוקה היא סוף הדרך אלא הזדמנות להתחלה חדשה. אתם לא לבד.
איתי
מסע וינותרפיה 2025
חיפשתי מסגרת קבוצתית לעזרה בהתמודדות, מכאן שני העולמות התחברו כמו כפפה ליד.
אהבה ליין תמיד הייתה קיימת, עבורי זה לא רק משקה אלא תרבות שלמה. כמהנדס מים תמיד העדפתי להבין איך הדברים עובדים ותהליך הייצור ריתק אותי.
למה הצטרפתי למסע
מה מסמל עבורי היין שיצרתי
"היתה זו דקירה קטנה
זעזוע פתאומי ומהיר
נכון, איבדת שליטה לרגע
לא היית מספיק זהיר
ועכשיו פעמוני אזהרה
מצלצלים בראשך
אתה רוצה לשכוח
להתחיל מהתחלה
אז תאמין שאם קלקלת
אתה יכול גם לתקן"
מתוך 'אל תפחד', אהוד בנאי
המסר שעל הבקבוק שלי
בחרתי לשים את הפוקוס על פותחן יין. פותחן מכאני ועתיק עם משמעות גדולה עבורי, אחת המזכרות הבודדות שנשארו לתקופה בעבר המשפחה ואחד הזכרונות הראשונים שלי מיין.
הפותחן מסמל עבורי את התהליך שעברתי עם המסע: עבודה רבה בהתכנסות פנימה, חליצה ושחרור. עם הפתיחות הגיעו דברים טובים.
בחרתי לצטט את השיר של אהוד בנאי- אל תפחד. שיר שליווה אותי המון בשירות ובשגרה, ברגעים טובים וגם בפחות.
השיר מתאר התמודדות עם משבר: אבדן שליטה, תופעות לוואי, חרטה ועיבוד החוויה. עם ההבנה שניתן לתקן, המילים נותנות תקווה לצמיחה מחדש וההתחלה מחדש.
סיבה נוספת לבחירת השיר היא הקדשת הבית השני של השיר (לא מצוטט) לבן שלי שנולד מספר שבועות אחרי הבקבוק.
כמטאפורה חבית היין הייתה כלי גדול שאליו זרקתי הכל: ענבים שעברו סחיטה, אמונה, ועוד חומרי גלם טובים של הנפש. כמו כן, גם דאגות ומועקות או כל דבר שהנשמה רצתה להפטר ממנו.
המשקעים שקעו ומלמעלה צף התוצר שלי - היין שאתם שותים.
הדבר המשמעותי ביותר שקיבלתי במסע
