היין של מאוריסיו
שמי מאוריסיו, יליד 91' בקראקאס ונצואלה. בן לאמא יולנדה ממקסיקו ואבא פדרו מארגנטינה. בן זקונים למשפחה עם שני אחים ואחות גדולים יותר.
עליתי ארצה מחלומות, ערכים ואידאולוגיה ציוניים במטרת להתגייס ולשרת את המדינה באמצעות שירות בצה"ל.
במהלך אירועי לחימה במסגרת מבצע שובו אחים ולאחר מכן צוק איתן נפצעתי פיזית ובגין פציעותיי הוכרתי כנכה צה"ל.
השתחררתי מהצבא והמשכתי הלאה בחיי אך, כבר לא הייתי אותו אדם שהייתי לפני.
הדחקתי את זה החוצה והחלטתי לשים מסיכה, משהו שיסתיר את התחושות שלי מהסביבה ואולי אפילו מעצמי.
שנים הסתובבתי כך ובמעלה הדרך, לאחר שהכרתי את אהבת חיי שלימים תהפוך לאשתי ואם ילדיי, יפול לי האסימון שאני לא צריך לשים מסיכה.
אני יכול להכיר בזה, וזה לא יעשה ממני "פחות גבר", לא יעשה אותי "פגום".
כפי שלמדתי להתמודד עם הכאבים מפציעותיי הפיזיות באמצעות טיפול קבוע, כך אעשה גם עם פציעתי הנפשית.
חווית המסע שלי
מסע היין של Terra Uma היה עבורי הרבה יותר מתהליך של יצירת יין.
זו הייתה הזדמנות לעצור לרגע את המרוץ היומיומי, להסתכל פנימה ולפגוש חלקים בעצמי שלא תמיד קל לתת להם מקום. לאורך הדרך עברתי לא מעט רגעים של מחשבה, התבוננות ושאלות על מי אני, מה עברתי, ומה באמת חשוב לי בחיים.
זה היה מסע של יצירה, אבל גם מסע של גילוי. מסע שלימד אותי להסתכל על העבר מזווית אחרת, להתחבר להווה, ולחשוב על הדרך שבה אני רוצה להמשיך קדימה.
אני שמח מאוד שהייתה לי הזכות לקחת בו חלק, ובאותה מידה גם עצוב שהוא הגיע לסיומו. לשמחתי, זה לא באמת הסוף. דרך תכנית הבוגרים והקהילה שנוצרה סביב העמותה, הדרך ממשיכה, והקשרים, החוויות והאנשים שפגשתי לאורך המסע נשארים איתי גם הלאה.
המסר שבחרתי להעביר הלאה
אם יש משהו שאני לוקח איתי להמשך הדרך, זו ההבנה שלא צריך לראות את כל האופק כדי להמשיך להתקדם.
לא תמיד נדע לאן הדרך מובילה, ולא תמיד הים יהיה רגוע, אבל למדתי שאפשר להמשיך לנוע גם כשיש חוסר ודאות, פחד או קושי.
המסע הזה הזכיר לי שהכיוון חשוב יותר מהמהירות, ושגם צעדים קטנים קדימה הם עדיין התקדמות.
מבחינתי, המשימה עכשיו היא להמשיך להיות נוכח, להמשיך ללמוד, להמשיך לצמוח, ובעיקר להמשיך לשוט.
מאוריסיו
מסע וינותרפיה 2025
היציאה למסע של Terra Uma הייתה חלק מתהליך אישי של חיפוש עצמי והבנה עמוקה יותר של מי אני.
בקיץ 2023 הכרתי לראשונה בכך שאני מתמודד עם פוסט טראומה. ההבנה הזו לא שינתה את מי שאני, אבל היא שינתה את האופן שבו הסתכלתי על עצמי ועל הדרך שעברתי. אחרי שנים שבהן ניסיתי פשוט להמשיך קדימה, הבנתי שיש דברים שכדאי לעצור ולהתבונן בהם.
בחורף 2024 החלטתי שאני רוצה להתמיין למחזור ג' של Terra Uma, מתוך רצון לעבור תהליך משמעותי שיאפשר לי ללמוד, ליצור ולהכיר את עצמי טוב יותר. כשמחזור ג' יצא לדרך בקיץ 2025, הרגשתי שאני מגיע אליו בדיוק בזמן הנכון בחיי.
בדיעבד, זו הייתה אחת ההחלטות הטובות שקיבלתי. לא רק בגלל היין שנוצר בסוף הדרך, אלא בעיקר בגלל התהליך שעברתי במהלכה.
למה הצטרפתי למסע
היין שיצרתי מסמל עבורי את הדרך שעברתי ואת האדם שהפכתי להיות במהלכה.
הוא נולד מתוך תהליך של התבוננות, למידה והתמודדות, ולכן מבחינתי הוא הרבה יותר ממשקה או תוצר חקלאי. בכל שלב בתהליך היצירה שלו הוספתי אליו גם חלק מהסיפור שלי, מהזיכרונות שלי ומהתובנות שאספתי בדרך.
הוא מזכיר לי שגם דברים טובים דורשים זמן, סבלנות ואמונה בתהליך. בדיוק כמו היין, גם אנחנו משתנים, מתפתחים ומתעצבים לאורך השנים.
בסופו של דבר, היין הזה מסמל עבורי לא את הסערות שחוויתי, אלא את הבחירה להמשיך קדימה למרות שהן היו שם.
מה מסמל עבורי היין שיצרתי
כל סערה היא חלק מתהליך שבו דברים משתנים.
יש סערות שמאירות את השמיים ברעש גדול, ויש סערות שקופות — כאלה שמתרחשות מתחת לפני המים.
ולמרות הסערה, הקושי והפחד, מצליחים למצוא את הכיוון במצפן, פורסים מפרשים וממשיכים לשוט...
כי בסופו של דבר, הדרך קדימה היא הבחירה שלנו.
המסר שעל הבקבוק שלי
אם יש דבר אחד משמעותי שלקחתי מהמסע הזה, זו היכולת לעצור ולהסתכל על עצמי בכנות.
במשך שנים הייתי עסוק בעיקר בלהמשיך קדימה, לתפקד, לעבוד, להצליח ולעמוד בכל מה שהחיים מציבים בפניי. במהלך המסע גיליתי שלפעמים דו וקא העצירה, ההתבוננות והנכונות להרגיש הן אלה שמאפשרות להתקדם באמת.
למדתי לקבל חלקים בעצמי שניסיתי במשך שנים להסתיר או להדחיק, ולהבין שהם חלק מהסיפור שלי, אבל הם לא מגדירים אותי.
בסופו של דבר, יצאתי מהמסע עם הבנה טובה יותר של מי שאני, עם יותר חמלה כלפי עצמי, ועם הידיעה שגם כשיש גלים בדרך, אפשר להמשיך לשוט.
הדבר המשמעותי ביותר שקיבלתי במסע
