top of page
20220929_065012-min.jpg

הכול שוב התחיל להתפרק לי

רגע לפני ה-07 לאוקטובר 2023 סגרתי שנתיים ב"חיים החדשים" שלי. החרדה נרגעה, תפיסת העולם השתנתה, הביטחון חזר ותחושת המסוגלות הגיעה לשיאים שלא הכרתי גם לפני הפציעה.


בחודשיים שהגיעו אחרי היום הנורא באוקטובר הרגשתי ששוב הכל מתערער. החרדות חזרו, המציאות חזרה לסגור עליי, ושוב התחלתי לאבד את הביטחון והכוחות שצברתי. המבט לתהום היה משתק. הייתי שם מעל עשור. הקול הפנימי, ההישרדותי, שביקש בעבר לשמור עליי כביכול, חזר בגדול. שוב החל לצמצם אותי. שוב הלחיץ. שוב הכל שחור. מושך אותי למטה בכל הכוח.


ההתדרדרות קיבלה תנופה בכל פעם שחשבתי על TERRA UMA. שנה וחצי קודם לכן לקחתי על עצמי אתגר ענק ואחריות עצומה, שהרגישה כמעט יומרנית, לסייע לפצועים ופצועות כמוני.


רציתי לחשוף אותם לתהליך המפתיע והמדהים שעברתי בזכות היין, תהליך שעזר לי להבין שאפשר אחרת. להעביר הלאה את הגילוי שאפשר לצמוח לצד הפוסט טראומה, ואף יותר מכך, שקיבלנו כוחות שאין לא.נשים שלא שהו זמן רב בקרקעית התהום, מתחת למשקעים. רציתי לצעוק שאנחנו מיוחדים.


אז לאן כל זה נעלם פתאום? איפה כל כוחות עכשיו? הקול ההישרדותי ניסה להחזיר אותי לבין 4 הקירות. אמר לי שטעיתי. שהכל היה אשליה. שמה שחשבתי ובניתי לא באמת אפשרי.


אולי באמת טעיתי? הטעיתי? אולי אי אפשר לצמוח לצד הפוסט טראומה לאורך זמן?


אבל הפעם היה קול נוסף ברקע - קול צמא חיים שאמר בשקט - אני לקרקעית לא חוזר. טעמתי משני העולמות ואני יודע היכן מקומי. זה הצליח פעם אחת, זה יצליח גם בפעם שנייה. יש לי ארגז כלים גדול ואני זוכר את הדרך למעלה.


קול החיים הזה עזר לי להודות בפני עצמי שאני באתגר שכרגע גדול עליי. הוא נתן לי את הכוח והאומץ לבקש עזרה. חזרתי לטיפול פסיכולוגי באופן מיידי, הגברתי מדיטציות ולא חששתי גם לחזור לטיפול תרופתי כשההתקפים הגיעו. הקול הבריא המשיך להדהד - אני לקרקעית לא חוזר. הפעולות האלה עצרו את ההתדרדרות.


בהמשך קול החיים הזכיר שהטיפוס מתחיל בצעדים קטנים וזה הפך את האופק שלי לשעה אחת קדימה. זהו. חוץ מזה דבר לא היה קיים מבחינתי. התנתקתי מכל צורות המדיה והתרכזתי רק בדברים שהייתה לי שליטה עליהם. תגברתי את הכרם, את העיסוק ביין, תגברתי את כל העוגנים שלי.


הקול ההישרדותי אמר לי להסתיר את הקושי מחברי המסע. אמר שהם יאבדו את האמון בדרך, בתהליך. הקול של החיים אמר בדיוק את ההפך - ואני החלטתי שאני הולך איתו עד הסוף. אז שיתפתי. ולא רק שלא היה אובדן אמון בדרך, קיבלתי מהם כוח עצום והחיבור בינינו העמיק.


להפתעתי הטיפוס הפעם היה מהיר. חודשיים בדרך למטה וחודש חזרה למעלה. עוד יותר הופתעתי מזה שהצמיחה שהייתי בה לפני היום הנורא באוקטובר, חזרה בקצב מואץ אף יותר. הביטחון הפך לסוג של חוסן. הפחד לקרוס, שריחף מעליי עוד מהטיפוס הראשון, והקול ההישרדותי שעודד אותו, קיבלו את ההוכחה שהיו צריכים כדי להירגע עוד קצת, שהדרך כאן כדי להישאר, גם מול האתגרים הגדולים ביותר.


אז היום אני מסכם כמעט ארבע שנים ב"חיים החדשים" עם אמונה וביטחון מחוזקים בדרך שלנו ב TERRA UMA, בידיעה שאנחנו הפצועים אכן מיוחדים, ושביחד נמצא ונסלול נתיבים חדשים של צמיחה לכל מי שיסכימו לצאת איתנו לדרך 🥂


שתהיה לכולנו שנה של ריפוי וצמיחה מתוך הטראומה האישית והקולקטיבית, ושקול החיים תמיד ייגבר.

7 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments

Rated 0 out of 5 stars.
No ratings yet
<