היום כבר אין צורך להסביר עד כמה נשים חשובות במערך הלוחמה של כוחות הביטחון.
מה שככל הנראה נתפס כיום כמובן מאליו, הצריך מאבק ממושך, אותו הובילו נשים אמיצות ופורצות דרך, לשינוי תפיסות תרבותיות עתיקות יומין. תפיסות שסברו, בין היתר, שנשים אינן מספיק חזקות פיזית ומנטלית להתמודדות שכזו.
אבל מה קורה כשנשים נפצעות היום בנפשן בעקבות אירוע לחימה?
בשנים האחרונות זכיתי לפגוש לא מעט נשים כאלה. מהשיחות איתן הבנתי שחלקן התמודדו עם קשיים נוספים מעבר לתגובת הטראומה עצמה. חלקן הרגישו שהן מייצגות את המגדר שלהן, אותו מגדר שנלחם שנים ארוכות לפרוץ את תקרת הזכוכית - ושההודאה בקושי/בעיה או הבקשה לעזרה, עלול להביא לפגיעה בהישגי המאבק. או במילים פשוטות - החשש מהתגובה: "אמרנו לכן". נשים אלו עלולות להתמודד עם הפוסט טראומה חיים שלמים לבד, בהסתרה, בין היתר, בגלל קשר השתיקה הזה.
בנוסף, נשים עלולות לסבול מבידוד חברתי רב יותר מאשר גברים בתקופת ההתמודדות עם הפוסט טראומה, גם בעקבות קשר השתיקה וגם מכיוון שמספרן קטן ביחס לגברים המתמודדים, ובהתאם לכך, קיימות פחות מסגרות שיודעות לתת מענה מתאים, ופחות הזדמנויות להיפתח ולבקש עזרה.
את עמותת TERRA UMA מובילות נשים רבות, מהועד המנהל, דרך היינניות, אגרונומיות, נשות טיפול, שיווק ועוד. וכמובן, מסעות היין של העמותה מיועדים ללוחמים וללוחמות.
היום אנחנו יוצאים בקול קורא אליכן 📢
הנשים שהשאירו חלקים מנפשן בפעילויות מבצעיות. אם משהו בכן נתקע, נשבר, נחלש או אבד שם - יש לנו תוכנית ייחודית, מרתקת ומשנה חיים.
הצטרפו אלינו!